תושב ישראל

איך קובעים מרכז חיים

החוק לא מגדיר מיהו תושב ישראל, ולכן ביטוח לאומי נשען על פסיקות בתי המשפט. יש שני מבחנים: מבחן אובייקטיבי, שבודק אם המגורים, המשפחה, העבודה והנכסים נמצאים בישראל. ומבחן סובייקטיבי, שבודק איפה האדם עצמו רואה את מרכז חייו.

אפשר להכיר באדם כתושב רק אם הוא שוהה בישראל כחוק, עם אזרחות ישראלית, רישיון לישיבת קבע או אשרה מסוג א/1, א/2, א/4 או א/5. הטיפול הראשון הוא במשרד הפנים, ורק אחריו בודקים תושבות בביטוח לאומי. התושבות של ילדים נקבעת לפי המעמד של ההורים שאיתם הם גרים.

תושבות כשיוצאים לחו״ל

תושב ישראל שיוצא לחו״ל נשאר רשום כתושב ב־5 השנים הראשונות, ושומר על הזכויות לקצבאות ולביטוח בריאות. ביטוח לאומי רשאי לבדוק את התושבות גם לפני כן, אם יש לו מידע שהאדם הפסיק להיות תושב.

אחרי 5 שנים התושבות נשללת, אלא אם מוכיחים שהשהות בחו״ל זמנית ושמרכז החיים עדיין בישראל. למשל מי שלומד בחו״ל, או שיצא לעבוד בחו״ל כדי לפרנס משפחה שנשארה בארץ. גם בני הגיל השלישי שמבקרים הרבה בחו״ל ממשיכים בדרך כלל להיות מוכרים כתושבים, כל עוד לא העבירו את מרכז החיים לחו״ל.

השהות בחו״ל משפיעה גם על הקצבה עצמה, ולא רק על התושבות. על זה בעמוד שהות בחוץ לארץ.

החלטה על תושבות

החלטה של ביטוח לאומי בנושא תושבות לא נדונה בוועדת התביעות. אפשר לערער עליה בבית הדין האזורי לעבודה, בתוך 12 חודשים מיום שנמסרה ההחלטה.

שאלות נפוצות